גנבו לנו את האוהל!!!

הנה סיפור קטן שימחיש לנו את גודל הגלות:

פרופסור איינשטיין ואשתו יצאו לכמה ימי קמפינג. בנו אוהל וישבו לאכול. לאחר ארוחה דשנה איחלו זה לזה לילה טוב ופרשו לשינה.

כעבור כמה שעות גב' איינשטיין מתעוררת ומעירה את הפרופסור. "בעלי היקר, הבט לשמיים ואמור לי, מה אתה רואה? "
"מליוני כוכבים", ענה לה הפרופסור המכובד.
"ומה זה אומר לך?" – שאלה אישתו,
איינשטיין חשב רגע ובמאמץ להרשים את אשתו אמר :
"מבחינה אסטרונומית זה אומר שקיימים מליוני גלקסיות ופוטנציאלית – ביליוני כוכבי לכת.
מבחינה כרונולוגית אני משער שאנו מתקרבים לשעה 3.15 אחר חצות,
מבחינה תיאולוגית  אני רואה שהקב"ה הוא כל יכול ואנחנו יצורים קטנטנים חסרי כל חשיבות,
מבחינה מטאורולוגית אני משער שמחר נועד לנו יום יפה ושמש נפלאה!
ומה זה אומר לך אשתי היקרה? "
המתינה ואמרה:
"בעלי היקר, כל יום אתה הופך ליותר ויותר אידיוט -
גנבו לנו את האוהל!!!"

זה אלפיים שנה אנו בלי אוהל מועד, בלי בית המקדש ואנו שוכחים על קיומו ונחיצותו. אנו עסוקים בכל הבלי העולם הזה, אנו מנסים לשפר את איכות חיינו ושוכחים את העיקר.
כל החיים שלנו היו נראים אחרת אילו בית המקדש כבר היה עומד על תילו. לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות.
פעם עבר לפני הרבי יהודי לבקשת ברכה והוא התחיל למנות לרבי כל מיני בעיות קשות שהעולם מתמודד עמם וטרגדיות שקרו לאחרונה. הרבי הגיב: הטרגדיה הגדולה ביותר היא שהיום בבוקר לא הקריבו את קרבן התמיד בבית המקדש!
אל נא נשב בחיבוק ידיים ונותיר את מלאכת הקמת המקדש לאלוקים. הרבי הקודם רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל היה אומר שרשימת הקללות המובאות בגמרא שאין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, מסתיימת באימרה: "אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמיים" והסביר הרבי שגם זו מרשימת הקללות, שנשענים על אבינו שבשמיים במקום שהיינו צריכים לפעול ולהרעיש עולמות להביא את הגאולה ולבנות את בית המקדש. במהרה בימינו אמן.

הדפס

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>